מבע קולנועי

 אתר המבע הקולנועי  הרקע המחקרי * מחבר הספר

 

מבע קולנועי, כרך ראשון: המרחב הקולנועי

מאת חיים כלב 

 

 

הספר מתחקה אחר דרכי המבע המתגלות במדיום הקולנועי. אותרו תבניות מבע ייחודיות המופיעות בשכיחות גבוהה בסרטים קלסיים ועכשוויים, שמתקיימת בהן חוקיות מגובשת וקבועה. הן מובאות בספר כפי שהן מתגלות בסרטים בפועל ומוצגות בפרישה גרפית באמצעות שרטוט הצילומים בסדר עוקב, תוך תיאור תנועות מצלמה, כיווני מסך, חזרות סימטריות ומקצב חילופים. פרישה זו מזמנת התבוננות מדויקת בכוחות מבע שקשה לזהות בתהליך צפייה החולף בזמן, ומאפשרת להבין את רישומם המיוחד בחלופיותם.

 

כוח המבע הטמון בתבניות מודגם בזיקה לתוכן המעוצב תוך דיון בערכים המוספים שכל תבנית מעניקה לתוכן ובכורח ההבעה שיצר את התבנית. ההדגמה נעשתה באמצעות שרטוט ותזמון צילומים של יחידות-רצף מתוך סרטים מרכזיים בתרבות הקולנוע.

 

דרכי המבע אותרו תוך ניתוח סרטים במחקר שחתר להגיע לתיאוריה קולנועית אימננטית, שאינה מבוססת על יבוא מושגים מתחומים חוץ-קולנועיים. חוקיותן נבדקה והוגדרה וייחודן הועמד על שילוב תפיסת המרחב המיידית והכולית שבאמנויות המרחב עם השטף הבלתי פוסק במהלך חולף ובלתי הפיך שבאמנויות הזמן; הודגם כיצד שיזור זה יוצר פוטנציאל מבע ייחודי למדיום הקולנועי, המאפשר עיצוב ממדי קיום שלא ניתן להגיע אליהם בדרך אחרת.

 

הכרך הראשון עוסק במרחב הקולנועי ובתבניות שהתגבשו במסגרת הדרכים החלופיות לעיצוב ההתרחשות במרחב, תוך ניצול פוטנציאל המבע הנובע מן המתח בין המרחב הנגלה על המסך למרחב הנסתר.

 

ד"ר חיים כלב הוא תיאורטיקן ויוצר סרטים. המסקנות התיאורטיות הרואות אור בספר זה הן פרי מחקר וחיכוך מוחות עם דורות של תלמידים באוניברסיטת תל-אביב במסגרת הקורסים "יסודות המבע הקולנועי", "ניתוח סרטים, "זרם התודעה בקולנוע" ו "תחביר קולנועי".

(224 עמודים)                            

 

מתוך פרקי הספר

 

ג. תנועה במרחב

 

תנועה במרחב היא אחת משלוש הדרכים המקובלות לעיצוב קולנועי של התרחשות, לצד קיטוע המרחב והפרישה לעומק המרחב. ההתרחשות מתגלה באמצעות תנועת מצלמה רצופה, העוקבת אחר פרטי הפעולה המשתנים מעמדות התבוננות מתחלפות. תיאום בין תנועת המצלמה לתנועת הדמויות והגורמים האחרים הנעים במרחב, מאחד את כל האלמנטים המתפקדים בהתרחשות לשלמות רציפה, ועוקב אחר התפתחותם בזמן אמת. צילום-הרצף הנוצר בדרך זו נמשך ללא קיטוע המרחב וללא דילוגים בזמן. הוא אלטרנטיבי לרצף צילומים שלם בשיטת קיטוע המרחב, ומכאן שמו.1 בתהליך זה נוצרות מספר אפשרויות מבע אפקטיביות במדיום הקולנועי:

1. הכוריאוגרפיה בין תנועת המצלמה לתנועת הדמויות והגורמים האחרים הנעים במרחב, תוך תזמון מדויק של המפגש ביניהם, מאפשרת ליצור את כל השינויים הקומפוזיציוניים לעיני הצופה. תהליך זה יוצר אמינות ומונע תחושה מניפולטיבית.

2. התנועה מאפשרת להתקרב לדמויות, לקטעי מרחב, ולאלמנטים אחרים המתפקדים בהתרחשות המצולמת בזה אחר זה, להראות את פרטיהם, למלא בהם את המסך, להשהות את נוכחותם, וכך להבליט אותם בהתאם לחשיבותם היחסית. בכך היא מאפשרת ליצור תבניות הדומות לתבניות קיטוע המרחב ולקיים חלק מן הערכים המוספים של תבניות אלה, תוך שינויים הנובעים מרציפות התנועה.

3. רציפות המעבר ההמשכי מקטע מרחב אחד לאחר מעניקה לצופה התמצאות טובה לגבי התרחשויות שנראו על המסך ועברו למרחב הנסתר. מודעותו למיקומן המדויק ולזמן האמת שעבר מרגע שנראו מול עיניו, מגבירה את סקרנותו, את ציפיותיו ואת דריכותו לקראת התפתחויות במרחב הנסתר.

בעיצוב ההתרחשות באמצעות תנועה במרחב ניתן להבחין בשלוש דרכים בסיסיות: תנועה מאחדת, תנועה מתבנתת ותנועה אנלוגית. אפשרויות המבע הטמונות בעיצוב ההתרחשות בתנועה מנוצלות בכל אחת מהן באיזון שונה ולתכליות שונות.

 

Truffaut

ארבע-מאות המלקות

ריצה במדרגות ה- Sacre-Coeur

צילום-רצף:

 

 

שרטוט 1. אנטואן דואנל וחברו מרסל רצים בחדווה במורד מדרגות כנסיית Sacre-Coeur בפריס.

מוסיקה שובבה מלווה את הרצף כולו.

 

שרטוט 2. הנערים רצים וקופצים במורד המדרגות. תנועת מצלמה מלווה אותם בריצתם.

 

 

שרטוט 3. הנערים חולפים בריצה ליד כומר עוטה גלימה שחורה וקוראים לעברו:  "שלום גברת!"

 

 

שרטוט 4. הכומר זועם. תנועת המצלמה מתעכבת ונעצרת לידו.

הוא פונה לכיוון ריצתם של הנערים וגלימתו מתנפנפת ברוח תוך כדי תנועתו הסיבובית.

הכומר (בנזיפה): "עלובים שכמותכם!"

משך עצירת תנועת המצלמה:   1"16F

 

שרטוט 5. תנועת מצלמה מהירה מגלה  את הנערים שהגיעו בינתיים לרחבה מוקפת מעקה

המשקיפה מגבוה על גגות פריס. הם משנים כיוון ומתחילים לרוץ לאורך הרחבה.

משך:   7"20F

 

משך כולל של צילום-הרצף:   30"13F

 

 

 

ניתוח הרצף.  ריצתם המשוחררת ומלאת החדווה של אנטואן דואנל וחברו מרסל במורד מדרגות ה-Sacre-Coeur מופיעה ללא הקשר נרטיבי או תכלית עלילתית. קודם לרצף הריצה המשורטט בזה, צילום שבו נראים השניים יוצאים מפתחו של בית; בסיום הרצף נראים השניים שבים בריצה לאותו פתח, כאילו רצה יוצר הסרט להכריז באמצעות סגירתה הסימטרית של הריצה בין שני הצילומים המקבילים האלה, על היותה חסרת מטרה אינסטרומנטלית; במילים אחרות, על היותו של הרצף "רגע של חסד" ("moment de grגce") אופייני, לפי הטרמינולוגיה של הגל החדש הצרפתי. אין הוא מקדם את הסיפור ותכליתו היחידה היא להכיל את הריגוש הנרטיבי באמצעות שווה-ערך קולנועי.

שווה-הערך הקולנועי נוצר במקרה זה באמצעות כוריאוגרפיה מתואמת בין ריצת הנערים לתנועת המצלמה. גרפיקה דינמית מתפתחת תוך מעקב אחר דמויותיהם הזעירות, האבודות על רקע חזית הכנסייה הגדולה והמפוארת (שרטוט 1). התנועה מלווה אותם בדילוגיהם השובבים במורד המדרגות, שקוויהן האופקיים ממלאים את המסך בגרפיקה סימטרית, אינסופית כביכול. ברגע שהם מגיעים לקדמת המסך, הם חולפים על פני כומר וקוראים לעברו בשובבות "שלום גברת!" המצלמה מתעכבת לידו, כשגלימתו המתנפנפת ברוח תוך פנייתו הסיבובית (שרטוט 4) מוסיפה חן ובדיחות דעת לריקוד התנועה ומעשירה את הרגע הקולנועי.

להנאה מן הגרפיקה נוספת התפעמות מן הגמישות והקלות, שבה מצליחה המצלמה לקיים את המעקב אחר הרצים ואת המשכיות התנועה. בתנועה פתאומית ומהירה ממצבה הסטטי ליד הכומר הרוטן, מגלה המצלמה את הנערים מרחוק, רצים על הרחבה שממנה נשקפים גגות פריס (שרטוט 5). לפתע הם משנים כיוון והמצלמה מלווה אותם על רקע פרישה פנורמית של גגות העיר (שרטוטים  7,6).

ההנאה האסתטית ברגע הקולנועי הזה יוצרת תחושה של הקלה והתרוממות רוח, המאפשרת להכיל ממד מרכזי בעולמם של הנערים. התנועה המשוחררת ומלאת החדווה מספקת רגע של שחרור מן המועקה, ומממשת את חדוות הילדות הפורצת למרות עוגמת הנפש והבדידות המוסרית, שאנטואן נתון בה. החיוניות העצורה בתום הלב הילדותי מתממשת בכל עוצמתה באמצעות חדוות התנועה האנלוגית של צילום-הרצף הממושך.